השרך (Pteridium aquilinum) גדול, יפהפה ובולט. הוא גדל בכל העולם, למעט בקטבים ובמדבריות. הוא אוהב במיוחד להתיישב במקומות מוחלשים, למשל אזורי בור ואדמה מופרעים, שם הוא הופך במהירות לדומיננטי ומעקר את הצמחייה הרגילה. אם הוא מוצא תנאים אופטימליים והרבה לחות, הוא יכול לצמוח על נופים שלמים, כפי שניתן לראות בסקוטלנד ובאירלנד.
Bracken – צמח שאפתני
הוא משיג זאת באמצעות מספר אסטרטגיות: כל מה שמסביבו מוצל על ידי החולצות החזקות שלו כך שנותר מעט כוח לגדול.הוא גם מפריש חומרים כימיים שמונעים מצמחים אחרים לנבוט ויוצר שכבה עבה של פסולת שלא רק מתפרקת בצורה גרועה, אלא גם נדחסת ובכך משנה את הקרקע (הצטברות פסולת). והוא יוצר קנה שורש מסועף שמתגנב באדמה ויכול לגדול ולהזדקן מאוד. נמצאו קני שורש שאורכו מ-50 מטר ומעלה מאלף(!).
אז אם תשתלו בגינה בחופשיות פרחים, יש סיכוי טוב שזה יפחית את המגוון הביולוגי בצורה משמעותית כמו בטבע. רק מינים בודדים שגדלים כמוהו בכל מקום יכולים להחזיק את עצמם ליד הסוגרייה.
זהירות
ברקרן רעיל
אם יש לכם ילדים, השרך הברקס אינו שייך לגינה מסיבה נוספת: הצמח כולו רעיל. במיוחד העלים הצעירים, הם בעלי תכולת הפטקווילוזידים הגבוהה ביותר, וקני השורש מכילים תימינאז I.אלו הם שני החומרים שהם לא רק רעילים, אלא גם אומרים שהם בעלי תכונות מחוללות סרטן. כמו כן, הוכח כי באזורי ארה" ב, יפן וניו זילנד בהם אוכלים את שרך הברקס צעיר כחסה בר, ישנה שכיחות מוגברת של גידולי הוושט וסרטן הקיבה.
הצמח הבוגר מייצר אז עוד כמה רעלים, הספקטרום מכסה חצי עמוד של מדריך תרופות. בהתאם לכך, הרעלה במיני בעלי חיים שונים באה לידי ביטוי באמצעות תסמינים שונים, שכולם יותר מבלתי נעימים. רק חצי קילו של עלים צעירים יכולים לסכן חיים של פרה בוגרת; קשה לדמיין כמה מעט ילד קטן צריך לצרוך. אגב, יש להימנע בכל מחיר גם משאיפת הנבגים, שכן הדבר יגרום לספיגת תימינאז.
סוחט לחימה
לכן נלחמו מאז ומתמיד ברקן בחקלאות; בעבר נעשה שימוש בקוטלי עשבים רעילים ביותר, שאינם מותרים יותר כיום.לא מומלץ להשתמש בקוטלי עשבים של היום: לא רק שיש חשש לתופעות לוואי על יצורים חיים וצמחי גינה אחרים, הם לרוב לא יכולים לעשות שום דבר נגד הסוגרייה, ולעיתים קרובות ניתן להבחין בהתיישבות מהירה במיוחד של האזורים. אם אתה כן רוצה להשתמש בכימיקלים, עליך לברר תחילה האם המוצרים המאושרים לשימוש בגינה על פי חוק הגנת הצומח אכן פועלים נגד ברקן.
באזורים קטנים מומלץ לשלוף ביד, אך בכל מקרה יש ללבוש ביגוד מגן ומסיכת נשימה עקב ההשפעות הרעילות של הסוגרייה. אם השטח גדול, מספר צעדים משולבים ישיגו את המטרה:
- כיסוח בחודש יוני, כשהכפיים רק מתחילות להתפתח, ובסוף יולי. לאחר הכיסוח, יש להסיר את המלטה השבורה, זה מסיר כמה קני שורש ומחליש את כל קני השורש שנותרו, כגון חיפוי, שממנו השרך החזיר מתאושש במהירות.זה לא צריך להישרף בשום פנים ואופן, זה נראה מעודד את זה.
- כל הכפיים שעדיין מופיעות לאחר המידות הללו מנותקים ומפזרים מלח על נקודת השבירה. הצמדת הכפיים (חזור כשמגיע חדש) מעכבת מאוד את אספקת החומרים המזינים. מכיוון שהצמח נאלץ גם להנביט עצים חדשים, גם קנה השורש נחלש. גרסת השליטה עם מלח נוסתה ביער השחור ועל פי המסורת אמורה לקדם את ההיחלשות. כיוון שהברקס אוהב קרקעות חומציות, אפשר גם להקשות עליו את החיים עם מנה כבדה של סיד.
אם אתם עדיין חובבי הצמח המרשים, תוכלו לשמור אותו בעציץ, למשל. עם זאת, ישנם עוד מיני שרך לא מזיקים רבים שיכולים לייפות את הגן, למשל שרך לשון צבי ויען, שרך פסים חומים, שרך הגברת או שרך התולעת המצוי. עם זאת, הם אינם מתאימים גם לגן משחקים, שכן כל השרכים הם צמחים רעילים.
פיזור, מראה וזמן פריחה
הברקן (Pteridium aquilinum) הוא הסוג הנפוץ ביותר של הפרגן והיחיד המופיע בגרמניה. הוא מתפשט מתחת לאדמה דרך שורשיו, קני שורש, המאפשרים לו לשרוד גם בתקופות רעות. זה מאפשר לו להתפשט בצורה רחבה ולגודש צמחים אחרים. זה יכול להיות בעייתי במיוחד ביערות.
שרך הסוגרי פורח בסוף הקיץ ומחודש יולי ואילך יוצר נבגים בצד התחתון של העלים שלו, המופצים ברוח, כך שהצמח יכול להתפשט למקומות מרוחקים. יש לו עלים ירוקים בהירים התלויים בקשת ומסולסלים מעט בקצוות. צורת הגבעולים עם העלים האלה מזכירה קצת נשר מעופף, וכך קיבל הצמח הזה את שמו.
הסוגר כצמח נוי
למרות הרעילות של צמח זה, שרך הברקס מוצע כצמח נוי לגנים.גם בגינה טבעית, לעומת זאת, יש לשתול רק עם מחסום שורשים כדי למנוע התפשטות בלתי מבוקרת. הוא מתאים לאדמה לחה וניתן לשלב אותו היטב עם צמחים אחרים, בעיקר צמחים פורחים. הזמן הטוב ביותר לשתול פרגן הוא האביב.
